א בית דין מכין ועונשין לצורך שעה. ובו סעיף אחד: כל ב"ד אפילו אינם סמוכים בא"י אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (ושהוא צורך שעה) (טור) דנין בין מיתה בין ממון בין כל דיני עונש ואפילו אין בדבר עדות גמורה ואם הוא אלם חובטים אותו ע"י עכו"ם (ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור) (טור בשם הרמב"ם בפרק כ"ד מסנהדרין) וכל מעשיהם יהיו לשם שמים ודוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום ב"ד עליהם: הגה וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול ומכין ועונשין והפקרן הפקר כפי המנהג אע"פ שיש חולקין וס"ל דאין כח ביד טובי העיר באלה רק להכריח הציבור במה שהיה מנהג מקדם או שקבלו עליהם מדעת כולם אבל אינן רשאין לשנות דבר במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי או להפקיע ממון שלא מדעת כולם (מרדכי פרק הגוזל בתרא) מ"מ הולכין אחר מנהג העיר וכ"ש אם קבלום עליהם לכל דבר כן נ"ל (וע' בי"ד סי' רכ"ח דיני תקנות וחרמי צבור) כתבו האחרונים בתשובותיהם דמי שנתחייב מלקות יתן ארבעים זהובים במקום מלקות (מהרי"ו סי' קמ"ז ומהר"ם מריזבורג) ולאו דינא קאמר אלא שהם פסקו כך לפי שעה אבל ביד הב"ד להלקותו או ליטול ממון כפי ראות עיניהם לפי הענין למיגדר מלתא (וע"ל ריש סי' תכ"ה בהג"ה):
1 Every Court of Law, even [one whose members] are not duly ordained in the Land of Israel, — if they see that the people are unrestrained in [committing] sins, and [ provided ] that the exigencies of the hour demand it, may pass judgment both [with respect to] death and monetary [penalties] as well as [to administer] all laws of punishment, even if in the case [in question] there is no valid evidence [available]. And if he is a stern individual, they may flog him by means of heathen authorities. And they have authority to expropriate his property and to forfeit it according to whatever they see fit in order to fence in the lawlessness of the generation. All their acts, however, should be [done] for the sake of Heaven. And [this should be executed] only [by] a great personage of the generation or [by] the representatives of the town whom they [i.e., the people] have recognized as the Court of Law over them. Rema: And thus is the accepted practice everywhere, [ viz., ] that the representatives of the town are regarded in their [ own ] town [ as authoritative ] as the [ former ] Great Sanhedrin. They may administer flogging and impose [ death ] penalties and their expropriation [ of one's property ] is considered valid according to the adopted custom, although there are some who differ and are of the opinion that the representatives of the town have no power in these [ matters ] save that they [ have the authority ] to compel the community in [ observing ] whatever was an adopted practice heretofore, or they accepted upon themselves [ a new measure ] with the consent of all [ the townspeople ], but they may change naught in any matter that would involve a gain for one person and a loss for another or to declare a debt cancelled without the consent of all [ the townspeople ]. Nevertheless, [ in these matters ] we follow the adopted custom of the town, especially if the [ townspeople ] accepted them [ to render decisions ] in every matter. Thus seems to me [ to be the correct view ]. The later authorities state in their Responsa that one who has been sentenced to flogging may give forty gold coins instead of the flogging. This is, however, not stated as a law, only that they decided thus because [ of the needs of the ] hour, but [ in reality ] the Court of Law has the authority to flog him or to confiscate [ his ] property as they see fit according to the matter [ in hand ] in order to safeguard a cause.