Shulchan Aruch, Choshen Mishpat Siman 25

Siman 25

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א דיין שטעה מתי חוזר ומתי משלם. ובו ה סעיפים: כל דיין שדן דיני ממונות וטעה אם טעה בדברים הגלוים והידועים כגון דינים המפורשים במשנה או בגמרא או בדברי הפוסקים חוזר הדין ודנין אותו כהלכה: הגה מיהו י"א דאם נראה לדיין ולבני דורו מכח ראיות מוכרחות שאין הדין כמו שהוזכר בפוסקים יכול לחלוק עליו מאחר שאינו נזכר בגמרא (טור) בשם הרא"ש מ"מ אין להקל בדבר שהחמירו בו החבורים שנתפשטו ברוב ישראל אם לא שקבל מרבותיו שאין נוהגין באותה חומרא (פסקי מהרא"י סי' רמ"א) ואם א"א לחזור כגון שהלך זה שנטל הממון שלא כדין למדינת הים או שהוא אלם או שטימא דבר הטהור או שהורה בכשרה שהיא טריפה והאכילוהו לכלבים וכיוצא בזה הרי אלו פטור מלשלם אע"פ שגרם להזיק לא נתכוין להזיק: הגה ויש חולקין (טור בשם הרא"ש) ועוד פוסקים ולענין הוראות איסור והיתר אם הגיע להוראה אע"פ שאינו סמוך דינו כמומחה (נ"י ר"פ אד"מ) ועיין בי"ד סי' רמ"ב מדין הסמיכות בזמן הזה:
1 Every Judge who adjudicated monetary cases and gave an erroneous decision — [the law is that] if he erred in evident and known matters, e.g., laws that are explicitly stated in the Mishna or in the Gemara or in the rulings of the Codifiers, the verdict is reversed and it [the case] is adjudicated in accordance with the law. Rema: Yet some say that if it appears to the Judge and to his contemporaries on the strength of indisputable proof that the law does not accord with that mentioned in the Codifiers, he can differ with it, since it is [ a law that is ] not mentioned [ explicitly ] in the Gemara. Nevertheless, one should not adopt a leniency in a matter that the [ authors of ] the [ former ] compilations [ on Hebrew Law ] that have spread among the large majority of Israelites were stringent, unless one has it on tradition from his teachers that we do not adopt that stringency. However, if it is impossibe to reverse [the verdict], e.g., where the one who received the money illegally [as a result of the erroneous decision] left for abroad or [in a case] where he is a stern individual [and refuses to return the money] or where [the Judge] pronounced aught that, is 'clean,' 'unclean,' or gave a decision regarding a Kosher animal that it is Terefah and they gave it to the dogs to eat, or anything similar to this, — [the law is that] these are [cases where] he [the Judge] is exempt from making compensation and although he was the cause of the damage, he did not cause damage intentionally. Rema: And some differ [ with this opinion ]. And with regards to decisions in ritual law, — if he [ the Judge ] has attained [ the age of ] ordination, although he is not [ officially ] ordained, his legal status is as that of an authoritative [ Judge ]., Y.D. § 242 on the law of Ordination nowadays.
ב טעה בשיקול הדעת כגון דבר שהוא מחלוקת תנאים או אמוראים ולא נפסקה הלכה כא' מהם בפי' ועשה כאחד מהם ולא ידע שכבר פשט המעשה בכל העולם כדברי האחד אם היה זה דיין מומחה ונטל רשות מריש גלותא או שלא נטל רשות אבל קבלו אותו בעלי דינים עליהם הואיל והוא מומחה חוזר הדין ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם: הגה וג' הדיוטות דינם כיחיד מומחה וע"ל ס"ס ג' כיצד נטילת רשות מן המלך מהני ולא יאמר האדם אפסוק כמי שארצה בדבר שיש בו מחלוקת ואם עושה כן הרי זה דין שקר אלא אם הוא חכם גדול ויודע להכריע בראיות הרשות בידו ואי לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין ממון מיד המוחזק (טור) ואם הוא בהוראות איסור והיתר והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל ודוקא אם ב' החולקים הן שוין אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפי' בשעת הדחק אא"כ היה ג"כ הפסד מרובה וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום (רשב"א סי' ר"ג) ואפי' אין הרבים מסכימים מטעם אחד אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו הואיל והם מסכימים לענין הדין מיקרי רבים ואזלינן בתרייהו (מהרי"ק שורש מ"א) ואם היה מנהג בעיר להקל מפני שחכם אחד הורה להם כך הולכין אחר דעתו ואם חכם אחר בא לאסור מה שהם מתירין נהוג בו איסור (תשו' הרשב"א סי' רכ"ג) כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים הולכים אחר האחרונים דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך (מהרי"ק שורש פ"ד) אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הדרי בהו (מהרי"ק שורש צ"ו):
2 [If] he [the Judge] erred in weighing of opinions, e.g., [in] a case regarding which there is a dispute among Tannaim or Amoraim and the Halachah was not decided in accordance with [the views of] either of them explicitly and he acted in accordance with [the view of] one of them and he knew not that the general practice had already spread throughout the world in accordance with [the views of] the other [authority], — [then] if this Judge was an expert [ Mumḥeh ] and obtained authorization from the Resh Galutha or [even] if he obtained no authorization but the litigants accepted him, — [the law is that] since he is an expert, the verdict is reversed. If, however, it is impossible to reverse [the verdict], he is absolved from making compensation. Rema: [ The decision of ] three laymen is regarded as [ that of ] an individual expert., supra § 3 in what manner obtaining authorization from the ruler is effective. One should not say 'I will render a decision in agreement with whomever I desire' pertaining to a matter wherein there is a difference of opinion [ among the authorities ]; and if one acts thus it is regarded as a false verdict unless if he is a distinguished scholar and knows [ how ] to harmonize [ the conflicting views ] by [ well-grounded ] proofs, he has the authority [ to act thus ]; but if he is incapable for this, he should not exact money [ as a result ] of uncertainty, for wherever there exists a doubt regarding the [ accepted ] law, we do not exact money from the possessor. And if it is concerning ritual law and it is a matter involving a Biblical prohibition, one should adopt the restrictive view; and if it involves a Rabbinical matter, one should adopt the lenient view and [ provided ] only if the two dissenting [ authorities ] are equals; but one should not rely on the statements of a minor [ authority ] as opposed to the statements of one superior to him in wisdom and in numbers [ of disciples or followers ] even in a time of emergency unless it also involved a serious loss. Likewise, if it was a case of an individual authority as opposed to a majority, — [ then ] we follow the majority everywhere. And even if the majority [ of authorities ] agree, not because of the same reason, only each one [ of them ] has his own individual argument, — [ then the law is that ] since they concur regarding the law — they are regarded as a majority and we adopt their opinion. If the prevailing custom in town is to adopt a lenient view [ in a certain matter ] because one Sage had [ once ] ruled for them thus, we follow his opinion, and if [ subsequently ] another Sage arrived and prohibits what they [ the townspeople ] permit [ in accordance with the lenient view of the former Sage ], one must act in accordance with the prohibition [ of the latter Sage ]. Wherever the statements of the former [ authorities ] are recorded in writing and are well-known, and the later Codifiers differ with the former as [ we find ] that at times the Codifiers oppose the [ views ] of the Geonim, we follow the [ views of the ] later [ authorities ], for the Halachah rests with the later authorities beginning with Abaye and Raba onwards. However, if at times we find a Geonic Responsum which was not recorded in writing and [ the opinions of ] other [ authorities ] are found to conflict with it, it is not required to render a decision in accordance with the views of the later authorities, for it is possible that they were unaware of the opinions of the Gaon, and had they heard of them, they would retract.
ג היה הטועה מומחה בית דין ולא נטל רשות ולא קבלו אותו בעלי דינין עליהם או שלא היה מומחה אבל קבלו אותו בעלי דינים עליהם לדון להם בדין וטעה בשיקול הדעת אם נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואם לא נשא ונתן ביד יחזור הדין ואם אי אפשר להחזיר ישלם מביתו: הגה וי"א דאפי' לא נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואין הדין חוזר (הרא"ש וטור ועוד הרבה פוסקים ע' סקי"ד אות א' וסוף ס"ק כ"ט) וכל זה כשלא קבלום עליהם בין לדין בין לטעות אבל אם קבלום עליהם בין לדין בין לטעות (טור והרא"ש) או בזמן הזה שמכריחין הקהל הדיינים ע"פ החרם שיהיו דיינים בעל כרחם לא ישלמו אפי' טעו דמה להם לעשות (שם) מ"מ יש להם לחזור אם טעו ואם אינן רוצים לחזור צריכין לשלם (מרדכי ריש סנהדרין) וכשטעו ומשלמין אם הסכימו כל הדיינים ביחד כולם משלמין ואם היו הדיינים רק שלשה והלכו אחר שנים שבהם הם משלמין ב' חלקים והחלק השלישי מפסיד הבעל דין אבל אם היו הדיינים חמשה והלכו אחר ג' שהם הרוב צריכים לשלם הכל (טור):
3 [If] he [the Judge] who erred [in his verdict] was an expert for the Court of Law and had not obtained authorization [from the Resh Galutha ] and the litigants did not accept him, or [if] he was not an expert but the litigants accepted him to adjudicate the case for them and he [the Judge] erred in the weighing of opinions — [then] if he had taken [from one] and given [to the other] with his own hand, his act cannot be undone, and he must pay indemnity from his own pocket. However, if he had not taken [from one] and given [to the other] with his own hand, the verdict is reversed. And if it is impossible to reverse [the verdict], he must pay from his own pocket. Rema: Some say that even if he had not taken [ from one ] and given [ to the other ] with his own hand, his act cannot be undone and he must pay indemnity from his own pocket and the verdict is not reversed. This is applicable where they [ the litigants ] had not accepted them [ the Judges to abide by their decision ] whether [ given ] in accordance with the law or whether [ given ] in error; but if they accepted them whether [ to abide by their decision ] in accordance with the law or whether [ given ] in error, or nowadays where the community compels the Judges by means of the ban to act as Judges against their will, — they [ the Judges ] must not pay indemnity even if they gave an erroneous decision, for what could they have done? Nevertheless, they should retract if they erred; and if they desire not to retract, they must pay indemnity. And when they gave an erroneous decision and must pay, — [ the law is that ] if all the Judges were collectively in agreement they must all pay [ equal shares ]; and if the Judges were only three [ in number ] and they [ the litigants ] followed [ the erroneous decision of ] two of them [ representing the majority ], they must pay [ only ] two shares and the litigant [ who was erroneously pronounced guilty ] suffers the loss of the third share; but if the Judges were five [ in number ] and they [ the litigants ] followed [ the erroneous decision of ] three [ Judges ] who represented the majority, they [ the three erring Judges ] must share payment in full.
ד אבל מי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינים אע"פ שנטל רשות הרי זה בכלל בעלי זרוע ואינו בכלל הדיינים לפיכך אין דינו דין בין טעה בין לא טעה וכל אחד מבעלי דינים אם רצה חוזר ודן בפני ב"ד ואם טעה ונשא ונתן ביד חייב לשלם מביתו וחוזר ולוקח מבע"ד שנתן לו שלא כהלכה ואם אין לו להחזיר או שטמא או שהאכיל דבר המותר לכלבים ישלם כדין כל גורם להזיק שזה מתכוין להזיק הוא:
4 However, one who is not an expert [Judge] and the litigants did not accept him — [then] even if he obtained authorization he comes under the class of violent men and is not considered to be in the class of Judges. Therefore, his verdict does not stand whether he gave an erroneous decision or not. And each one of the litigants, — if he so desires, — may argue his case again before a [recognized] Court of Law. If [the incompetent Judge] gave an erroneous decision and took [from one litigant] and gave [to the other], he is obliged to pay indemnity from his own pocket and [then] goes back and recovers from the litigant to whom he gave [aught] illegally. And if he [the litigant] has naught to restore, or where [the incompetent Judge] declared unclean or gave to the dogs to eat aught that was permissible, he must pay indemnity in accordance with the law of one who causes damage, — for this [incompetent Judge] is regarded as causing damage intentionally.
ה דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב בה ועשה זה פשרה עם בעל דינו כדי שלא ישבע ואח"כ ידע שאינו בן שבועה אע"פ שקנו מידו על הפשרה אינה כלום דקנין בטעות הוא וחוזר (וכן כל כיוצא בזה ודוקא שגילה דעתו שעשה הפשרה משום השבועה או כדומה לזה) (עטור בשם הרי"ף):
5 A Judge who gave an erroneous decision and declared [one of the litigants] liable to take an oath to which he was [legally] not bound, and the latter made a settlement with his fellow-litigant in order not to take an oath, and subsequently he became aware that he is [legally] not bound to take an oath, — [then] even if they made an agreement with him by means of a Kinyan with regards to the settlement [between him and his opponent], it is legally ineffective, for this is considered an agreement by means of a Kinyan made in error and he may retract. And so too, anything similar to this. [ This is applicable ] only where he indicated his express intention that he had made the settlement on account of the oath [ which he would otherwise have to take ] or in a case similar to this.
Previous ChapterNext Chapter