Shulchan Aruch, Choshen Mishpat Siman 7

Siman 7

Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.

א מי ראוי לדון והפסולים מחמת שנאה וקורבה. ובו יב סעיפים: ב"ד של ג' שהיה אחד מהם גר ה"ז פסול לדון לישראל אא"כ היתה אמו (או אביו) (מרדכי בשם תוס' פ"ב מ"ח) מישראל וגר דן את חבירו הגר אע"פ שאין אמו מישראל (וע' בי"ד סי' רס"ט):
1 A Court of three [Judges] of which one was a proselyte is unfit to judge a fellow Israelite unless his mother or his father were Israelitish. A proselyte may, however, judge his fellow proselyte although his mother is not an Israelitish woman.
ב ממזר ואפי' שלשתן ממזרים הרי אלו כשרים לדון לכל וכן אם היה כל אחד מהם סומא באחת מעיניו כשר אבל הסומא בשתי עיניו פסול:
2 [A Judge who genealogically is] a bastard and even if the three of them [who comprise the Court] are bastards, they are eligible to act as Judges for everyone. Thus also if each one of them was blind in one of his eyes, he is eligible [to act as Judge]. However, one who is blind in both his eyes is ineligible [to act as Judge].
ג וי"א שאינו ראוי לדון אלא מבן י"ח ומעלה והביא שתי שערות וי"א דמבן י"ג ומעלה כשר ואפילו לא הביא שתי שערות:
3 Some say that one is fit to judge only from the age of eighteen and onwards, and [provided] he has grown two pubic hairs. And some say that from the age of thirteen years [plus one day] and onwards, one is eligible to judge, even if he has not grown two pubic hairs.
ד אשה פסולה לדון:
4 A woman is ineligible to judge.
ה יש אומרים דשתויי יין מותרים לדון דיני ממונות אין עד נעשה דיין ודוקא עד שמעיד כגון אם העיד א' מהדיינים בפני חבריו על מעשה שראה אינו יכול להצטרף עמהם לדון על אותו מעשה אבל אם אינו מעיד כגון שהג' דיינים ראו המעשה אפי' כוונו ראייתן בתורת עדות אם ראוהו ביום נעשים דיינים ודנים על המעשה ההוא אבל אם ראוהו בלילה אין דנין ע"פ עצמן אבל בעדות אחרים דנין ואם הוזמנו להעיד אף בעדות אחרים אין דנין וי"א שאף בהוזמנו להעיד דנים בעדות אחרים (וכל זה בדין דאורייתא אבל בדבר דרבנן עד נעשה דיין) (תוס' פ"ב דכתובות ונ"י שם ופ' אד"מ):
5 Some say that those who are under the influence of wine are permitted to adjudicate civil suits. A witness may not act as a Judge. [This applies] only [to] a witness who testifies, e.g., if one of the Judges testified before his colleagues about a [certain] incident which he beheld, he cannot be combined with them to hold a judicial session regarding that incident. However, if he does not testify, e.g., [in a case] where the three Judges beheld the incident, even if they beheld [the incident] with the express intent to be designated as testimony, — [the law is that] if they beheld it during the day, they may act as Judges and may hold a judicial session concerning that incident; but if they beheld it at night, they may not hold a judicial session on [the strength of] their own evidence. However, on [the strength of] evidence given by others they may act as Judges. But if they were [originally] ordered to act as witnesses [in a certain matter, — then] even on [the strength of] evidence given by others, they may not act as Judges. Some say, however, that even if they were [originally] ordered to act as witnesses [in a certain matter], they may act as Judges on [the strength of] evidence given by others. This entire [ ruling ] applies to a Biblical Law, but in [ the case of ] a Rabbinic matter, [ the law is that even ] a witness [ who testified ] may act as a Judge.
ו מי שתובעין אותו לדון לפני דיין שקטן ממנו אין הדיין יכול לכופו לילך לפניו אלא מכנפי מאן דאיכא התם מחכימי ומעיינים בינייהו:
6 [With respect to] one who is summoned to be tried before a Judge who is inferior to him [in learning, — the law is that] the Judge [who summoned him to appear in Court] cannot compel him to go [and be tried] before him, but they call a meeting of the scholars who are [present] there and look into the matter among themselves.
ז אסור לאדם לדון למי שהוא אוהבו אע"פ שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו ולא למי ששונאו אע"פ שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו אלא צריך שיהיו השני בעלי הדינים שוים בעיני הדיינים ובלבם ואם לא היה מכיר את שום אחד מהם ולא את מעשיו אין לך דיין צדיק כמוהו: הגה ומיהו אם דנו דיניהם דין (הגהות אשר"י ריש סנהדרין) וי"א דבשונאו ממש דהיינו שלא דבר עמו שלשה ימים מתוך איבה או אוהבו ממש דהיינו שושבינו וריעו באלו אין דיניהם דין (טור) וי"א דכל שאינו אוהבו או שונאו ממש מותר לדונו ואינו אלא מדת חסידות להחמיר שלא לדונו ולכן מותר להיות דיין כשזה בורר לו א' וזה בורר לו א' (ע"ל ר"ס י"ג) כי כל א' בורר לו אוהבו וכ"ש שהרב יכול להיות דיין לתלמידו (מהרי"ק שורש ט"ז) ואפי' ב"ד הפסול לדון משום אהבה ושנאה יכול להושיב דיינים אחרים כשרים שידונו (פסקי מהר"י סי' רנ"ח ומהרי"ק שורש כ"א) מי שאומר על הדיין שהוא שונאו או אוהב בעל דינו אינו נאמן וצריך ראיה לדבריו (טור) המנדה חבירו משום שזלזל בכבודו יכול לדונו אח"כ מאחר שאינו שונאו וע' לקמן סי' ל"ג סעיף ו':
7 It is forbidden for an individual [who is a Judge] to try one who is his friend, although he is not his groomsman or his companion whom [he loves] as his own self, or one whom he hates, although he is not his enemy nor does he seek his harm. But it is necessary that both litigants should be equal in the eyes of the Judges and in their heart. And if the [Judge] did not personally know either of them at all nor [each] one's doings, there is no more righteous Judge than he. Rema: But if they had [ already ] tried [ the case of a friend or enemy ] their decision is binding. Some, however, say that in [ the case of ] one's real enemy, i.e., one to whom he has not spoken for three days out of enmity, or his real friend, i.e., one's groomsman and companion, — [ the law is that ] their decision is not binding. Still others say that whoever is not his real friend or enemy, he is permitted to judge, and it is considered merely a measure of piety to adopt a stringent view not to judge him. Therefore, one is permitted to be a Judge when each [ litigant ] chooses one Judge [ and the two Judges jointly choose the third ], because each [ litigant ] chooses his friend; and much more so that a teacher can be a Judge for his disciple. And even a Court that is unfit to judge on account of friendship or enmity can appoint other eligible Judges [ in order ] that they adjudicate [ the case in question ]. One who makes a statement concerning a Judge that he is his enemy or a friend of his opponent, is not believed, and he is required [ to adduce ] proof [ in order to substantiate ] his words. [ A Judge ] who pronounces a ban against a fellow because [ the latter ] treated him disrespectfully, can [ nevertheless ] act as his Judge subsequently, since he is not [ regarded thereby ] his enemy., infra § 33, 6.
ח שני ת"ח השונאים זה את זה אסורים לישב בדין יחד שמפני השנאה שביניהם דעת כל אחד מהם לסתור דברי חבירו:
8 Two scholars who hate each other, are forbidden to sit together in judgment, for on account of the enmity that [exists] between them, each one's mind [is inclined] to reverse the words of his colleague.
ט כל הפסולים (להעיד) מחמת קורבה או מחמת עבירה פסולים לדון (וע"ל סי' ל"ג ול"ד פרטי הפסולים לענין עדות וה"ה לענין דיינות שהדיינים לא יהיו קרובים זה לזה ולא לעדים) (ר"ן פ"ב דכתובות ותשובת רשב"א סי' תש"ץ) (ע"ל סי' ל"ג סעיף י"ז):
9 All those who are ineligible to testify on account of kinship, or on account of sin, are ineligible to judge., infra §§ 33 and 34 [ regarding ] the detailed laws of ineligible persons with respect to testimony and the same applies to adjudication, [ viz.,] that the Judges should not be related to each other nor to the witnesses.
י דיין שיודע בחבירו שהוא גזלן או רשע אין לו להצטרף עמו:
10 A Judge who knows his colleague to be a robber or a wicked man, should not join with him.
יא ב"ד של ג' צריך שיהיה בכל אחד מהם ז' דברים חכמה ענוה יראה שנאת ממון אהבת האמת אהבת הבריות להם בעלי שם טוב (וע"ל סי' ח' סעי' א'):
11 [With respect to the members of] a Court of three, it is necessary that each one of them should possess seven [characteristic] things, [viz.,] wisdom, humility, fear [of G-d], averseness to money [acquired illegitimately],, love of truth, love [manifested] towards them by [fellow] creatures [and] possessed of a good name.
יב כל דבר שיש לדיין בו צד הנאה אינו יכול לדון עליו לפיכך בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין אותו בדייני אותה העיר אא"כ יש להם ס"ת אחרת והאומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר (וע"ל סי' ד' דאם חד מחזיק בשלהם עבדי דינא לנפשייהו ועיין לקמן סי' ל"ז סעיף י"ט וסעיף כ' מאלו הדינים) ולפיכך עסקי המס אין דנין בדייני אות' העיר מפני שיש להם או לקרוביהם חלק בו (ואם הוא מס פרטי כגון שאינו נוהג אלא זמן קצוב יכולין קצת מן הקהל להסתלק ושלא יהיה להם הנאה מזה ודיינין) (תשו' הרא"ש כ"ו סי' י"ח כת' דלא מהני סילוק ובכלל צ"ט כתב דמהני וצריך לחלק בין מס פרטי) ואם עשו תקנה או שיש מנהג בעיר שדייני העיר ידונו אף על ענין המסים דינם דין (ועיין לקמן ס"ס ל"ז סעיף כ"ב מזה):
12 Every case concerning which there results indirect benefit to the Judge, he [the Judge] cannot adjudicate. Therefore, [if] a Torah scroll belonging to the townspeople has been stolen, he [the alleged culprit] is not tried by the Judges of that town, unless they have another Torah scroll. And [likewise,] one who says, 'Distribute a Maneh to the poor of my town,' [and it was stolen, — the alleged culprti] is not tried by the Judges of that town., supra § 4 that if one takes possession of aught that belongs to them [ the towns-people ] they may take the law into their own hands., infra § 37, par. 19 and par. 20 concerning these laws. Consequently, taxation disputes are not tried by the Judges of that town, because they [the Judges] or their relatives have an interest therein, but if it is a [ dispute concerning a ] special tax, e.g., [ an assessment ] that obtains only at a fixed time,— [ the law is that ] some [ inhabitants ] of the community can renounce their share [ in this special tax ] so that they derive no benefit therefrom. And [ consequently,] they may adjudicate [ the case ]. Asheri [ in ] Resp. 26, s. 18 writes that [ renunciation ] has no legal effect and [ yet in ] rule 99 he states that [ renunciation does have a legal effect. Hence, we must make a distinction between a special tax [ where renunciation is legally binding and a permanent tax where renunciation has no legal effect ]. However, if they made an ordinance, or there is a prevailing custom in town that the Judges of the town should also try cases pertaining to taxation disputes, their decision is binding.
Previous ChapterNext Chapter