Siman 8
Presented here for study, not as a practical ruling. The Shulchan Aruch rules by Sephardi custom, the Rema's glosses by Ashkenazi custom, and the Kitzur follows Ashkenazi custom. For a practical question, ask your rabbi.
א שלא למנות דיין שאינו הגון וגודל שכר הדיין ועונשו. ובו ה סעיפים: כל המעמיד דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה ואינו ראוי להיות דיין אע"פ שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר בל"ת: הגה ואסור להעמיד ע"ה דיין על סמך שישאל כל פעם לחכם (ב"י) ועיירות שאין בהם חכמים הראוים להיות דיינים או שכולן עמי הארץ וצריכים להם דיינים שישפטו ביניהם שלא ילכו לפני ערכאות של עכו"ם ממנים הטובים והחכמים שבהם (לדעת אנשי העיר) אע"פ שאינם ראויים לדיינים וכיון שקבלו עליהם בני העיר אין אחר יכול לפוסלן וכן כל צבור יכולין לקבל עליהם ב"ד שאינם ראוים מן התורה (ב"י בשם תשו' הרשב"א) וכל דיין המתמנה בשביל כסף או זהב אסור לעמוד לפניו ולא עוד אלא שמצוה להקל ולזלזל בו (וע"ל ס"ס ג'):
1 Whoever appoints an unworthy Judge, or one who has no knowledge in the wisdom of the Torah and is not fit to be a Judge, — even if he is a totally pleasant [individual] and possesses other good [qualities], — [yet,] the one who appointed him transgresses a negative precept. Rema: It is forbidden to appoint an unlearned person [ as ] a Judge on reliance that [ in every legal matter ] he will always consult a scholar. [ In ] towns where there are no scholars [ available ] who are fit to be Judges, or where all of them are unlearned people and they require Judges to adjudicate [ cases ] among them so that they go not before heathen Courts, — [ the law is that ] they may appoint [ as Judges ] the best and the wisest of them with the consent of the townspeople, although they are not fit [ to be ] Judges. However, once the townspeople accepted them [ as Judges ] no other person can disqualify them. Likewise, [ the members of ] an entire community can accept a Court of Law [ that consists of Judges ] who are not fit [ to judge ] Biblically. And every Judge who gets appointed on account of silver or gold, — [the law is that] it is forbidden to rise before him; and what is more, it is a religious duty to treat him with disrespect and to despise him.
ב צריכים הדיינים לישב באימה וביראה בעטיפה ובכובד ראש ואסור להקל ראש ולישב לספר בדבר בטילה בב"ד ויראה הדיין כאלו חרב מונחת לו על צוארו וכאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו וידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן ומי הוא עתיד להפרע ממנו אם נוטה מקו הדין וכל דיין שאינו דן דין אמת גורם לשכינה שתסתלק מישראל וכל דיין שנוטל ממון מזה ונותנו לזה שלא כדין הקב"ה נוטל ממנו נפשות וכל דיין שדן דין אמת לאמתו אפי' שעה אחת כאלו תיקן כל העולם כולו וגורם לשכינה שתשרה בישראל (שמא יאמר הדיין מה לי לצרה הזאת ת"ל ועמכם בדבר המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות) (טור):
2 The Judges are obliged to sit [in judgment] in fear and awe, wrapped [in their Tallith ] in a solemn frame of mind. It is forbidden to behave irreverently, or to sit and engage in idle talk in the Court of Law. The Judge should always picture himself as if he had a sword lying over his neck, and as if the Gehenna is open under him. He [the Judge] should know whom it is that he is judging, before whom he is judging, and who will call him to account should he turn aside from the line of justice. Every Judge who does not render a true judgment causes the Shechinah to depart from Israel. Every Judge who unjustly takes money from one and gives it to another, the Holy One, blessed be He takes from him his life. Every Judge who judges in absolute truth, even for a single hour, is regarded as though he had perfected the entire world and causes the Shechinah to dwell in Israel. [ And ] lest the Judge should say, 'Why should I have all this trouble,' it is said. "He is with you in giving judgment," — [ i.e.,] the Judge should concern himself only with what he sees with his own eyes.
ג דרך חכמים הראשונים בורחים מלהתמנות ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה ואעפ"כ לא היו יושבים בדין עד שהיו מכבידים עליהם העם והזקינים ומפצירים בם:
3 The custom of the former Judges was to shun being appointed to office and they would restrain themselves exceedingly not to sit in judgment until they knew that there was no other [authority] available there as competent as they and if they were to desist from [giving decisions] in the law, the natural order [of justice] would become upset. Yet, they would not sit in judgment until the people and the elders are urged to put pressure upon them and entreat them [to accept].
ד אסור לדיין להתנהג בשררה וגסות על הצבור אלא בענוה ויראה וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן ת"ח לעולם וכן אסור לנהוג בהם קלות ראש אע"פ שהם עמי הארץ ולא יפסיעו על ראשי עם קודש וצריך שיסבול טורח הציבור ומשאם ומצוה על הציבור לנהוג כבוד בדיין ויהיה אימתו עליהם וגם הוא לא יתבזה ולא ינהוג קלות ראש לפניהם שכיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לו לעשות מלאכה בפני ג' כדי שלא יתבזה בפניהם וק"ו שאסור לו לאכול ולשתות (ולהשתכר טור) בפני רבים: (כל דיין שאין לו מי שישמשנו אסור לו לקבל להיות דיין) (הגה"מ פכ"ה דסנהדרין):
4 It is forbidden for a Judge to exercise arbitrary power and presumtuousness over the community, but [he should proceed] with humility and caution. Every leader of a community who casts undue fear upon the community not for the sake of Heaven, will never have a scholarly son. Likewise, is it forbidden to treat them [the people] with irreverence, although they are ignorant people. They should not force their way over the heads of the holy people. He [the Judge] must bear patiently with the trouble[s] of the community and their burden[s]. A religious duty rests upon the community to treat the Judge with respect and to hold him in reverence. He [the Judge] too, should not make himself contemptible [through his conduct], nor should he act irreverently in their presence. For once a man is appointed leader of the community, he is forbidden to do [manual labour] in the presence of three so that he should not make himself contemptible in their presence. And much more so that it is forbidden for him to eat and drink and to become intoxicated in public. Every Judge who has no one to attend upon him is forbidden to accept [an appointment] to be a Judge.
ה אף בשליח ב"ד אסור לנהוג קלות ראש והמצערו יש רשות לב"ד להכותו מכת מרדות והשליח נאמן כשנים להעיד שביזהו כדי לנדותו: הגה והשליח ב"ד יכול להגיד לב"ד ואין בזה משום לשון הרע (מיימוני פכ"ה דסנהדרין וגמ' פ' אלו מגלחין) וכן יכול בעצמו לעשות דין במסרב בו להכותו (וכן) אם הזיקו (בממונו) פטור (ר"י נתיב ל"א חלק ב' ונ"י ריש פרק המניח) וע"ל ריש סימן י"א:
5 It is also forbidden to behave irreverently towards the messenger of the Court, and he who harasses him [the messenger], — [the law is that] the Court has the authority to inflict upon him the penalty of chastisement. The messenger is as credible as two [witnesses, viz.,] to testify that he [the defendant] insulted him, so that they place him [the defendant] under a ban. Rema: The Court messenger can report to the Court [ that he was treated insolently by the defendant ] and this is not regarded slander [ on the messenger's part ]. Likewise, can he [ the messenger ] take the law into his own hands [ in order to execute the Court order ] should he [ the defendant ] act rebelliously towards him, [ i.e., he is permitted ] to strike him [ the defendant ], and so too, if he caused damage to his [ the defendant's ] property, he is exempt., infra §11 beg.