שולחן ערוך, אבן העזר סימן קמ״ד

סימן קמד

התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.

א אָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא אָבֹא בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, אוֹ שֶׁאָמַר: עַל מְנָת שֶׁלֹּא אָבֹא בְּתוֹךְ ל' יוֹם, וְהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ בְּתוֹךְ ל' יוֹם, וְחָלָה אוֹ עִכְּבוֹ נָהָר וְלֹא בָּא עַד אַחַר ל' יוֹם, הֲרֵי זֶה גֵּט, אֲפִלּוּ עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ: הֲרֵינִי אָנוּס, שֶׁאֵין אֹנֶס בְּגִטִּין. וְאַף עַל פִּי שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ לְגָרֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִתְנָה חוּץ מֵאִם יִקְרָאֶנִי אֹנֶס. אֲבָל אֹנֶס דְּלָא שָׁכִיחַ כְּלָל, כְּגוֹן אֲכָלוֹ אֲרִי אוֹ הִכִּישׁוֹ נָחָשׁ אוֹ נָפַל הַבַּיִת עָלָיו, לֹא אַסִיק אַדַּעְתֵּהּ לְהַתְנוֹת עָלָיו, וּמְבַטֵּל הַגֵּט וְהִיא זְקוּקָה לְיָבָם. וְשִׁבְיָה, הֲוֵי אֹנֶס דְּשָׁכִיחַ, וְאֵינוֹ מְבַטֵּל הַגֵּט מִדְּלֹא הִתְנָה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק מִי שֶׁאֲחָזוֹ):

ב הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְלֹא אָמַר: מֵעַכְשָׁו וְלֹא עַל מְנָת, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ג הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ מֵעַכְשָׁו, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהּ יָבָם, לֹא תִּנָּשֵׂא בְּלֹא חֲלִיצָה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ; וְאִם נִשֵּׂאת, לֹא תֵּצֵא:

ד נָתַן לָהּ גֵּט בַּלַּיְלָה וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתֵּקָהּ, וּמֵת בַּלַּיְלָה, הֲרֵי זֶה גֵּט. אֲבָל אִם אָמַר לָה אִם תֵּצֵא מִנַרְתֵּקָה אוֹ שֶׁאָמַר לִכְשְׁתֵּצֵא חֲמָה מִנַרְתֵּקָה וּמֵת בַּלֵילָה הֲרֵי זֶה סָפֵק. וְי" א דְּאַף בְּעַל מְנָת נָקְטִינָן לְחֻמְרָא, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר: מֵעַכְשָׁו, בְּהֶדְיָא:

ה אָמַר: אִם לֹא בָּאתִי עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי, אוֹ שֶׁאָמַר: כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָּאתִי עַד י"ב חֹדֶשׁ, אֵין כּוֹתְבִין תּוֹךְ י"ב חֹדֶשׁ, אֲפִלּוּ אִם לֹא יִרְצוּ לִתְּנוֹ עַד אַחַר י"ב חֹדֶשׁ. וְאִם כְּתָבוּהוּ בְּתוֹךְ י"ב חֹדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוּהוּ לָהּ לְאַחַר י"ב חֹדֶשׁ, אֵינוֹ גֵּט. כָּתְבוּ וְנָתְנוּ לָהּ לְאַחַר י"ב חֹדֶשׁ, וּמֵת, אִם מִיתָה קָדְמָה לִנְתִינַת הַגֵּט, אֵינוֹ גֵּט. וְאִם גֵּט קוֹדֵם לַמִּיתָה, הָוֵי גֵּט (טוּר). וְאִם הוּא סָפֵק אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת. הַגָּה: לֹא נָתְנוּ לָהּ מִיָּד אַחַר י"ב חֹדֶשׁ, אֶלָּא זְמַן רַב אַחַר כָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהָעִכּוּב הָיָה מִצַּד הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא רָצְתָה לְקַבְּלוֹ מִיָּד, אֲפִלּוּ הָכִי הָוֵי גֵּט, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה הַבַּעַל חַי (עַיֵּן בְּב"י):

ו אָמַר: כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי אַחַר הַשָּׁבוּעַ, אֵין כּוֹתְבִין אֶלָּא עַד שָׁנָה מֵאַחַר הַשָּׁבוּעַ. אָמַר: לְאַחַר שָׁנָה, כּוֹתְבִין עַד לְאַחַר חֹדֶשׁ מִשָּׁנָה שְׁנִיָּה. אָמַר: לְאַחַר הַחֹדֶשׁ, כּוֹתְבִין עַד לְאַחַר שַׁבָּת מֵחֹדֶשׁ שֵׁנִי. אָמַר: לְאַחַר שַׁבָּת, כּוֹתְבִין עַד סוֹף יוֹם שְׁלִישִׁי. אָמַר: כִּתְבוּ וּתְנוּ לָהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, כּוֹתְבִין מִיּוֹם רְבִיעִי עַד סוֹף יוֹם שִׁשִּׁי, וְנוֹתְנִים לָהּ. הֲרֵי שֶׁאֵחֲרוּ אַחַר הַזְּמַן שֶׁאָמַר, וְאַחַר כָּךְ כָּתְבוּ וְנָתְנוּ לָהּ, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אָמַר: אַחַר י"ב חֹדֶשׁ, כְּאִלּוּ אָמַר: אַחַר שָׁנָה. אָמַר: לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, כּוֹתְבִין יוֹם אֶחָד אַחַר שְׁלשִׁים יוֹם (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פ' מִי שֶׁאָחֲזוֹ):

ז הִתְנָה עָלֶיהָ שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ כְּשֶׁיַּעֲבֹר מִנֶּגֶד פָּנֶיהָ ל' יוֹם, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא הוֹלֵךְ וּבָא, וְלֹא נִתְיַחֵד עִמָּהּ, כְּשֶׁיֵּלֵךְ וְיִשְׁהֶה ל' יוֹם, תִּהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת; וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא בְּתוֹךְ ל' יוֹם, הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַחֵד עִמָּהּ, הֲרֵי זֶה גֵּט כָּשֵׁר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהִתְנָה וְאָמַר: הֲרֵי הִיא נֶאֱמֶנֶת עָלַי שֶׁלֹּא פִּיַּסְתִּיהָ. אֲבָל אִם לֹא הֶאֱמִינָהּ, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא פִּיְּסָהּ כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, וּמָחֲלָה לוֹ, וְחָזַר וּבִטֵּל הַגֵּט כְּשֶׁפִּיְּסָהּ, וּמִפְּנֵי חֲשָׁשׁ זֶה יִהְיֶה הַגֵּט פָּסוּל. וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ לְאַחַר י"ב חֹדֶשׁ, וְהָיָה עִמָּהּ בַּמְּדִינָה, דְחוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא פִּיְּסָהּ, עַד שֶׁיֹאמַר: נֶאֱמֶנֶת עָלַי שֶׁלֹּא פִּיַּסְתִּיהָ. וְכֵן כָּל הַתְּנָאִים שֶׁהֵם תְּלוּיִם בִּרְצוֹנָהּ. וְאִם רָצְתָה וּמָחֲלָה אוֹתָן לְבַעְלָהּ בָּטֵל הַגֵּט, דְּחוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא פִּיֵּס, עַד שֶׁיֹּאמַר: נֶאֱמֶנֶת עָלַי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִתְגָּרֶשֶׁת מִן הַנִּשּׂוּאִין, שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ. אֲבָל בְּמִתְגָּרֶשֶׁת מִן הָאֵרוּסִין, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא פִּיֵּס. הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ מֵעַכְשָׁו, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד י"ב חֹדֶשׁ, אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא בַּסֵתֶר בָּא, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לָבֹא בְּצִנְעָא. וְאִם תַּם הַזְּמַן שֶׁקָּבַע, וְלֹא בָּא, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף בְּזוֹ חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא בַּסֵתֶר בָּא, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה בִּתְחִלָּה וְאָמַר: נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי. וְרָאוּי לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה, וְכֵן הַמִּנְהָג לְהַתְנוֹת בִּתְחִלָּה שֶׁתְּהֵא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר שֶׁלֹּא פִּיֵּס. וְאִם כְּשֶׁהִתְנָה תָּלָה בִּיאָתוֹ בְּעֵדִים, שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל הַגֵּט בְּבוֹאוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יָעִידוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁבָּא, וְעָבַר הַזְּמַן וְאֵין מְעִידִים שֶׁבָּא, לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא בָּא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָהּ:

פרק קודם פרק הבא