סימן תקיא
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָסוּר לְהָחֵם בֵּית הַחֹרֶף בְּיוֹם טוֹב, דְּלִפְעָמִים אֵין הַקֹּר גָּדוֹל וְאֵינוֹ אֶלָּא לִמְפֻנָּקִים, וְהָוֵי כְּמֶרְחָץ וּמֻגְמָר דְּאָסוּר, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבָה אַשְׁכְּנַזִּית), וְנָהֲגוּ לְהָקֵל.
ב מֻתָּר לְהָחֵם בְּיוֹם טוֹב מַיִם לִרְחֹץ יָדָיו אֲבָל לֹא כָּל גּוּפוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רוֹחֲצוֹ בְּבַת אַחַת. הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לִרְחֹץ תִּינוֹק בְּמַיִם שֶׁהֻחַמּוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב (מָרְדְּכַי פ"ב), אֲבָל אָסוּר לְחַמֵּם לְצָרְכּוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי, (מהר"א מִפְּרַאג), אֲבָל כְּשֶׁצָּרִיךְ לָהֶם לְבַשֵּׁל אוֹ לְהָדִיחַ, אָז מֻתָּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׁבִילוֹ (כָּל בּוֹ). וְדִין חַמֵּי טְבֶרְיָה כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, כִּדְאִיתָא סִימָן שכ"ו (בֵּית יוֹסֵף). אֲבָל בְּמַיִם שֶׁהֻחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מֻתָּר לִרְחֹץ כָּל גּוּפוֹ אֲפִלּוּ כְּאֶחָד; מִיהוּ דַּוְקָא חוּץ לַמֶּרְחָץ, אֲבָל בַּמֶּרְחָץ אָסוּר. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּכָל עִנְיָן, וְכֵן נוֹהֲגִין, (טוּר וְהָרֹא"שׁ).
ג אָדָם מֻתָּר לִטְבֹּל בְּיוֹם טוֹב מִטֻּמְאָתוֹ.
ד אֵין עוֹשִׂין מֻגְמָר, דְּהַיְנוּ לְפַזֵּר מִינֵי בְּשָׂמִים עַל הַגֶּחָלִים, בֵּין לְהָרִיחַ וּבֵין לְגַמֵּר הַבַּיִת אוֹ הַכֵּלִים; אֲבָל אִם עוֹשֶׂה כְּדֵי לִתֵּן רֵיחַ טוֹב בְּפֵרוֹת לְמַתְּקָן לַאֲכִילָה, מֻתָּר אֲפִלּוּ אִם מְפַזְּרָן עַל גַּבֵּי גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ. הַגָּה: וְאָסוּר לִסְחֹף כּוֹס מְבֻשָּׂם עַל הַבְּגָדִים, מִשּׁוּם דְּמוֹלִיד בָּהֶן רֵיחָא, (הַמַּגִּיד פ"א וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי ספ"ב דְּבֵיצָה).