שולחן ערוך, יורה דעה סימן כ״ח

סימן כח

התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.

א הַשּׁוֹחֵט חַיָּה אוֹ עוֹף צָרִיךְ לְכַסוֹת דָּמוֹ, בֵּין צָדָן עַתָּה בֵּין שֶׁהָיוּ מְזֻמָּנִים בְּיָדוֹ. הַגָּה: וְהַכִּסּוּי הוּא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ (כָּךְ מַשְׁמָע בַּאֲשֵׁרִי פֶּרֶק כִּסוּי הַדָּם), אֲבָל הַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה אַף אִם הֵזִיד וְלֹא כִּסָּה (בֵּית יוֹסֵף וְכֵן כָּתַב א"ח וְכ"ה בְּכָל בּוֹ).

ב חַיָּב לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיְּכַסֶה: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל כִּסוּי דָּם בְּעָפָר. הַגָּה: מִי שֶׁשָּׁחַט פַּעַם הָרִאשׁוֹן, מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַכִּסּוּי אֲבָל לֹא עַל הַשְּׁחִיטָה, דְּמַזִּיק לִבְרִיָּה (בְּמִנְהָגִים יְשָׁנִים בְּשֵׁם רַבִּי יְדִידְיָה מִשַּׁפִּירָא).

ג כּוֹי שֶׁהוּא סָפֵק חַיָּה, וְכִלְאַיִם הַבָּא מִבְּהֵמָה וְחַיָּה, צָרִיךְ לְכַסוֹת דָּמָן וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָם בְּיוֹם טוֹב. וְאִם שְׁחָטָן; אֵינוֹ מְכַסֶה דָּמָן; וּבַלַּיְלָה, אִם רִשּׁוּמוֹ נִכָּר, יְכַסֶנּוּ.

ד הַבּוּ"פֶלוֹ, נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְכַסוֹת דָּמוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ מִסְתַּפְּקִים בַּבּוּ"פֶלוֹ שֶׁהוּא שׁוֹר הַבָּר, שֶׁמָּא חַיָּה הוּא (הַגְּאוֹנִים וְהֶעָרוּךְ), עַל כֵּן טוֹב לְכַסּוֹתוֹ בְּלֹא בְּרָכָה, אוֹ לִשְׁחֹט עוֹף גַּם כֵּן וְאָז יוּכַל לְבָרֵךְ עַל הַכִּסּוּי מִשּׁוּם הָעוֹף (בְּהַגָּהוֹת מהרי"ו).

ה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְמַטָּה עָפָר תִּחוּחַ, וְצָרִיךְ לְהַזְמִינוֹ בַּפֶּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ.

ו מְכַסֶה בְּיָדוֹ אוֹ בְּסַכִּין אוֹ בִּכְלִי אַחֵר, אֲבָל לֹא בְּרַגְלוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְווֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו.

ז שָׁחַט וְלֹא הָיָה עָפָר לְמַטָּה, צָרִיךְ לִגְרֹר הַדָּם וְלִתְּנוֹ בְּעָפָר תִּחוּחַ וּלְכַסוֹת עָפָר תִּחוּחַ עָלָיו.

ח מִי שֶׁשָּׁחַט הוּא יְכַסֶה; וְאִם לֹא כִּסָה וְרָאָהוּ אַחֵר, חַיָּב לְכַסוֹת.

ט שָׁחַט מֵאָה חַיּוֹת אוֹ מֵאָה עוֹפוֹת, אוֹ שֶׁשָּׁחַט חַיָּה וְעוֹף בְּמָקוֹם אֶחָד, כִּסוּי אֶחָד לְכֻלָּם.

י הַשּׁוֹחֵט וְנִבְלַע הַדָּם בַּקַּרְקַע, אִם רִשּׁוּמוֹ נִכָּר חַיָּב לְכַסוֹת.

יא כִּסָהוּ הָרוּחַ, פָּטוּר מִלְּכַסוֹת; וְאִם חָזַר וְנִתְגַּלָּה, חַיָּב לְכַסוֹת. אֲבָל אִם הוּא עַצְמוֹ כִּסָהוּ וְנִתְגַּלָּה, אֵינוֹ חַיָּב לְכַסוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת.

יב דָּם שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַמַּיִם, אוֹ מַיִם שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַדָּם, אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאֵה דָּם חַיָּב לְכַסוֹת; וְאִם לָאו, פָּטוּר.

יג נִתְעָרֵב הַדָּם בְּיַיִן אָדֹם אוֹ בְּדַם בְּהֵמָה, רוֹאִים הַיַּיִן וְדַם בְּהֵמָה כְּאִלּוּ הוּא מַיִם, וְאִלּוּ נִתְעָרֵב בְּמַיִם כַּשִּׁעוּר הַזֶּה, הָיָה בּוֹ מַרְאִית דָּם, חַיָּב לְכַסוֹת.

יד שָׁחַט עוֹף אוֹ חַיָּה וְשָׁחַט עָלָיו בְּהֵמָה, פָּטוּר מִלְּכַסוֹת; אֲבָל אִם שָׁחַט בְּהֵמָה וְשָׁחַט עָלֶיהָ חַיָּה אוֹ עוֹף, חַיָּב לְכַסוֹת. הַגָּה: שָׁחַט עוֹף אוֹ חַיָּה, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט עוֹד אַחֶרֶת וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ, אִם יוֹדֵעַ שֶׁדָּם הָאַחֲרוֹן כִּסָּה דָּם הָרִאשׁוֹן, פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת; אֲבָל מִסְּתָמָא חַיָּב לְכַסּוֹת (בְּהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פי"ד פָּסַק סְתָם שֶׁחַיָּב לְכַסוֹת, וְהוּא מְחַלֵּק אִם יוֹדֵעַ כו' דְּלָא תַּקְשֵׁי אַהֲדָדֵי הַגָּה זוֹ וְהַאי דְּשָׁחַט עָלָיו בְּהֵמָה דְּפָטוּר).

טו דָּם הַנִּתָּז וְשֶׁעַל הַסַכִּין, אִם אֵין שָׁם דָּם אֶלָּא הוּא, חַיָּב לְכַסוֹת; וְגוֹרֵר אוֹתוֹ וּמְכַסֶהוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן עָפָר גַּם לְמַטָּה. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם דָּם אַחֵר, אֵין צָרִיךְ לְכַסוֹתוֹ, שֶׁאֵין צָרִיךְ לְכַסוֹת כָּל הַדָּם. לְפִיכָךְ אֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין לְכַסוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא כָּל הַדָּם. הַגָּה: מִיהוּ יַמְתִּין עַד שֶׁמַּתְחִיל לִירֵד טִפִּין, כְּדֵי שֶׁיְּכַסֶּה מִקְצָת דַּם הַנֶּפֶשׁ (מַהֲרַ"ל בְּשֵׁם מהרא"ק וּשְׁחִיטוֹת יְשָׁנִים בְּשֵׁם מהר"ש).

טז הַשּׁוֹחֵט לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת, לֹא יְכַסֶה; אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ דֶּקֶר נָעוּץ. וּבַלַּיְלָה, אִם רִשּׁוּמוֹ נִכָּר יְכַסֶנּוּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הָיָה לוֹ אֵפֶר מוּכָן לְכַסוֹת בּוֹ צוֹאָה, יֵשׁ לְכַסוֹת בּוֹ הַדָּם אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.

יז הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְנִמְצֵאת טְרֵפָה, פָּטוּר מִלְּכַסוֹת. וְכֵן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ, וְאֵין אֲחֵרִים רוֹאִים אוֹתָם, חֶזְקַת שְׁחִיטָתָן מְקֻלְקֶלֶת, וּפְטוּרָה מִכִּסוּי.

יח הַשּׁוֹחֵט, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַדָּם, חַיָּב לְכַסוֹת. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, נוֹחֵר אוֹ מְעַקֵּר, כְּדֵי שֶׁיִּפָּטֵר מִכִּסוּי.

יט צָרִיךְ לִבְדֹּק הַסִימָנִים וְהַסַכִּין קֹדֶם הַכִּסוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי בְּרָכָה לְבַטָּלָה.

כ הַשּׁוֹחֵט חַיָּה לֹא יְכַסֶה עַד שֶׁיִּבְדֹק הָרֵאָה; וְאִם נִמְצֵאת סְפֵק טְרֵפָה, מְכַסֶה בְּלֹא בְּרָכָה; וְהוּא הַדִּין לְכָל פְּסוּל שֶׁהוּא מֵחֲמַת סָפֵק, כְּגוֹן הַהִיא דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא בָּעוֹר נִפְגְּמָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַגָּה: אֲבָל דָּבָר שֶׁמִּדִּינָא הוּא כָּשֵׁר רַק שֶׁמַּחְמִירִים בּוֹ, כְּגוֹן אִם חָתַךְ כָּל הַמַּפְרֶקֶת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, חַיָּבִים לְכַסּוֹת (ת"ה סִימָן קפ"ז).

כא מִי שֶׁאֵין לוֹ עָפָר לְכַסוֹת, לֹא יִשְׁחֹט. הַגָּה: אֶלָּא יַמְתִּין עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עָפָר (טוּר); וְאִם הוּא הוֹלֵךְ בְּמִדְבָּר אוֹ בִּסְפִינָה, וְלֹא שָׁוֶה הָעוֹף כְּהֶפְסֵד הַבֶּגֶד שֶׁיִּשְׂרֹף לְאֵפֶר אוֹ הַזָּהָב שֶׁיִשְׁחֹק, תַּקִּינוּ לֵהּ רַבָּנָן לִשְׁחֹט וּלְמַצֵּא הַדָּם בְּבֶגֶד אוֹ בְּסַנְדָּל, וּמְבָרֵךְ, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹם עָפָר יְכַבֵּס הַבֶּגֶד אוֹ הַסַּנְדָּל שֶׁיֵּצֵא הַדָּם, וּמְכַסֵּהוּ בְּלֹא בְּרָכָה (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם הַגְּאוֹנִים) וְהָכֵי נָהוּג (אוֹר זָרוּעַ והראב"ן).

כב הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וְעוֹף וְלֹא יָצָא מֵהֶם דָּם, מֻתָּרִין.

כג כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהַזְּרָעִים הַנִּזְרָעִים בָּהֶם מַצְמִיחִים, הֵם בִּכְלַל עָפָר וּמְכַסִין בָּהֶם. וְאִם אֵינָם מַצְמִיחִים, אִם נִקְרְאוּ עָפָר מְכַסִין בָּהֶם. לְפִיכָךְ, מְכַסִין בְּזֶבֶל, וּבְחוֹל הַדַּק מְאֹד עַד שֶׁאֵין הַיּוֹצֵר צָרִיךְ לְכָתְשׁוֹ כְּלָל, וּבְסִיד, וּבְחַרְסִית וּלְבֵנָה וּמְגוּפָה שֶׁל חֶרֶס שֶׁכְּתָשָׁן, וּבִשְׁחִיקַת אֲבָנִים, וּבִשְׁחִיקַת חֲרָסִים, וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה, וּבִנְסֹרֶת חָרָשִׁים, וּבָאֳכָלִים אוֹ בְּגָדִים שְׂרוּפִים עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ עָפָר, וּבְשִׁחוֹר, וּבְכָחוֹל, וּבְנִקְרַת הַפְּסִילִים; אֲבָל אֵין מְכַסִין בְּזֶבֶל גַּס, וְלֹא בְּחוֹל שֶׁהַיּוֹצֵר צָרִיךְ לְכָתְשׁוֹ, וְלֹא בְּקֶמַח וְסֻבִּין וּמֻרְסָן, וְלֹא בִּשְׁחִיקַת מַתֶּכֶת אִם אֵינָם שְׂרוּפִין, חוּץ מִבְּזָהָב שָׁחוּק שֶׁנִּקְרָא עָפָר, דִּכְתִיב; וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ (אִיּוֹב כח, ו) וְאֵפֶר נִקְרָא עָפָר, דִּכְתִיב: וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת (רמב"ם סוף ה"ש מפכ"ה דף פ"ח ע"ב) (בְּמִדְבַּר יט, יז).

כד אֵין מְכַסִין בַּעֲפַר הַמִּדְבָּר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֶרֶץ מְלֵחָה וְאֵינָהּ מַצְמַחַת. הַגָּה: וְלָכֵן אֵין מְכַסִּים בְּעָפָר לַחָה מִמַּיִם, כְּגוֹן מְתוּנְתָא; (טוּר וּסְמַ"ג וּסְמַ"ק) וְאֵין לְכַסּוֹת בְּשֶׁלֶג (בֵּית יוֹסֵף וְאוֹר זָרוּעַ בְּשֵׁם גָּאוֹן דְּלֹא כְּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם גָּאוֹן).

פרק קודם פרק הבא