שולחן ערוך, יורה דעה סימן קפ״ו

סימן קפו

התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.

א אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּלָל, לֹא לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וְלֹא לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ. וְאַדְּרַבָּה, אֵין לָהּ לִבְדֹּק בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ נוֹקְפוֹ. וְהָרַמְבַּ"ם זַ"ל מַצְרִיךְ לִבְדֹּק אַחַר תַּשְׁמִישׁ, הִיא בְּעֵד אֶחָד וְהוּא בְּעֵד אֶחָד, וְלִרְאוֹת בָּהֶם שֶׁמָּא רָאֲתָה דָּם בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. וּלְדַעְתּוֹ, הַצְּנוּעוֹת בּוֹדְקוֹת עַצְמָן אַף קֹדֶם תַּשְׁמִישׁ. וּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה הִיא עִקָּר, וְכֵן נָהֲגוּ. (רוֹקֵחַ וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְרֹב הַמּוֹרִים).
ב אִם אֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הָרִאשׁוֹנִים צְרִיכִין לִבְדֹּק קֹדֶם תַּשְׁמִישׁ וְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, הוּא בְּעֵד שֶׁלּוֹ וְהִיא בְּעֵד שֶׁלָּהּ, וְאִם הֻחְזְקָה בְּאוֹתָם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, שׁוּב אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּלָל, לֹא לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וְלֹא לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ. וּלְהָרַמְבַּ"ם וְהָרֹא"שׁ, כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת צְרִיכָה הִיא בְּדִיקָה לְעוֹלָם, קֹדֶם תַּשְׁמִישׁ וְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, וְהָרַמְבַּ"ם מַצְרִיךְ שֶׁגַּם הַבַּעַל יִבְדֹּק עַצְמוֹ אַחַר תַּשְׁמִישׁ. הַגָּה: וְאֵין צְרִיכִין לִבְדֹּק עַצְמָם אַחַר כָּל תַּשְׁמִישׁ וְתַשְׁמִישׁ שֶׁעוֹשִׂין בְּלַיְלָה אֶחָד, אֶלָּא מְקַנְּחִין עַצְמָן כָּל הַלַּיְלָה בְּעֵד, וּלְמָחָר צְרִיכִין בְּדִיקָה, וְאִם נִמְצָא דָּם טְמֵאָה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם פ"ד). קִנְּחָה עַצְמָה בְּעֵד, וְאָבְדָה, לֹא תְּשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדֹּק עַצְמָהּ, הוֹאִיל וְאֵין לָהּ וֶסֶת (שָׁם).
ג אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה בְּפָחוֹת מִי"ד יָמִים אַחַר טְבִילָתָהּ, אֲבָל לְאַחַר י"ד יָמִים אֵין לָהּ קֶבַע עַד י"ד יוֹם, דִּינָהּ כְּדִין אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת.
ד יֵשׁ לְאָדָם לְהַנִּיחַ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁתִּבְדֹק בְּעֵד שֶׁלּוֹ, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמֶנֶת עַל שֶׁלָּהּ, נֶאֱמֶנֶת עַל שֶׁלּוֹ.
ה אִם רָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפִים, אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ לְעוֹלָם עִם אוֹתוֹ בַּעַל, וְיִתְבָּאֵר בַּ סִימָן שֶׁאַחַר זֶה.