סימן רפח
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א כֵּיצַד כּוֹתְבִין אֶת הַמְּזוּזָה, כּוֹתְבִין שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד ט) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ (דְּבָרִים יא, יג כא) עַל דַּף אֶחָד בִּירִיעָה אַחַת, וְעוֹשֶׂה לָהּ רֶוַח מִלְּמַטָּה וְרֶוַח מִלְּמַעְלָה כְּמוֹ חֲצִי צִפֹּרֶן, וּבִתְחִלָּתָהּ יְשַׁיֵּר כְּדֵי לָגֹל אוֹתָהּ אַחַר שֶׁתִּכָּרֵךְ. וּבְסוֹפָהּ אֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ כְּלָל (טוּר).
ב צָרִיךְ לְכָתְבָהּ בְּדַף אֶחָד. וְאִם כְּתָבָהּ בִּשְׁנַיִם אוֹ בְּג' דַּפִּין, כְּשֵׁרָה.
ג כְּתָבָהּ שֶׁלֹּא עַל הַסֵדֶר, אֲפִלּוּ שָׁכַח מִלִּכְתֹּב אוֹת אַחַת, פְּסוּלָה וְאֵין לָהּ תַּקָּנָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הִקְדִּים פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה.
ד כְּתָבָהּ בִּשְׁנֵי עוֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁתְּפָרָן, פְּסוּלָה.
ה צְרִיכָה עִבּוּד לִשְׁמָהּ, לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאִם יַמְתִּין לְעוֹר מְעֻבָּד לִשְׁמָהּ יִתְבַּטֵּל מֵהַמִּצְוָה, יִכְתְּבֶנָּה עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד, הַנִּמְצָא, וִיקַיֵּם הַמִּצְוָה מִיָּד בְּעוֹד שֶׁמְּבַקֵּשׁ עוֹר מְעֻבָּד לִשְׁמָהּ.
ו כְּתָבָהּ עַל הַקְּלָף אוֹ עַל הַגְּוִיל, כְּשֵׁרָה. לֹא אָמְרוּ: דּוּכְסוּסְטוֹס, אֶלָּא לְמִצְוָה. וּקְלָפִים שֶׁלָּנוּ כְּשֵׁרִים לַכֹּל (מָרְדְּכַי הֲלָכוֹת קְטַנּוֹת).
ז דִּינָהּ לְעִנְיַן הַדְּיוֹ וְהַכְּתִיבָה וְהַתַּגִּין שֶׁל שַׁעְטְנֵ"ז גֵּ"ץ, כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה.
ח צְרִיכָה שִׂרְטוּט. וְאִם כְּתָבָהּ בְּלֹא שִׂרְטוּט, פְּסוּלָה.
ט כּוֹתֵב כָּל שִׁיטוֹתֶיהָ שָׁווֹת, שֶׁלֹּא תְּהֵא אַחַת אֲרֻכָּה מֵחֲבֶרְתָּהּ. וְאִם הֶאֱרִיךְ בְּשִׁיטָה אַחַת יוֹתֵר מִבְּאוֹתָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, וּבְאוֹתָהּ שֶׁתַּחְתֶּיהָ קִצֵּר יוֹתֵר מִבְּאוֹתָה שֶׁלְּפָנֶיהָ וְלִפְנֵי פָּנֶיהָ, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּקֻבָּה אוֹ כְּזָנָב אוֹ כְּעִגּוּל.
י עַל הָאָרֶץ (דְּבָרִים יא, כא) יִכְתֹּב בְּרֹאשׁ הַשִּׁיטָה אַחֲרוֹנָה, וְלֹא יִכְתֹּב בָּהּ יוֹתֵר.
יא נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹתָהּ כ"ב שִׁיטִין.
יב צָרִיךְ לְכָתְבָהּ בְּיָמִין, כְּמוֹ בִּתְפִלִּין.
יג רֶוַח שֶׁבֵּין פָּרָשַׁת שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד ט) לְפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ (דְּבָרִים יא, יג כא) מִצְוָה לַעֲשׂוֹת פָּרָשָׁה סְתוּמָה. וְאִם עֲשָׂאָהּ פְּתוּחָה, כְּשֵׁרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ בַּתּוֹרָה.
יד כּוֹרְכָהּ מִסוֹפָהּ לְרֹאשָׁהּ, מֵאֶחָד (דְּבָרִים ו, ד) כְּלַפֵּי שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד).
טו אָסוּר לְהוֹסִיף בָּהּ מְאוּמָה, אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ כּוֹתְבִין: שַׁדַּי, כְּנֶגֶד תֵּבַת וְהָיָה (דְּבָרִים יא, יג) שֶׁבִּפְנִים. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים נֶגֶד הָרֶוַח שֶׁבֵּין הַפָּרָשִׁיּוֹת (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ וּמָרְדְּכַי ה"ק וְרַמְבַּ"ם והגה"מ בְּשֵׁם סה"ת), וְכֵן נוֹהֲגִין, וּמַנִּיחִים נֶקֶב בַּקָּנֶה נֶגֶד שֵׁם שַׁדַּי, שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה מִבַּחוּץ (שָׁם בְּמָרְדְּכַי והגמי"י). עוֹד נוֹהֲגִין לִכְתֹּב מִבַּחוּץ: כוז"ו במוכס"ז כוז"ו נֶגֶד ה' אֱלֹהֵינוּ ה' (דְּבָרִים ו, ד) (טוּר) וְיַהֲפֹךְ אֵלֶּה הָאוֹתִיּוֹת מִכְּתִיבַת הַמְּזוּזָה, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ כָּל אוֹת נֶגֶד הָאוֹת שֶׁמִּתְחַלֵּף בּוֹ בְּאַלְפָ"א בֵּיתָ"א (הגהמי"י), אֲבָל בִּפְנִים אֵין לְהוֹסִיף שׁוּם דָּבָר עַל ב' פָּרָשִׁיּוֹת (טוּר וְרַמְבַּ"ם).