סימן שסו
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א הַמּוֹכֵר קִבְרוֹ וְדֶרֶךְ קִבְרוֹ, מְקוֹם מַעֲמָדוֹ וּמְקוֹם הֶסְפֵּדוֹ, בָּאִים בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ, וּמַחֲזִירִין אֶת דָּמָיו.
ב אִשָּׁה שֶׁיָּרְשָׁה קֶבֶר מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ, נִקְבֶּרֶת בְּתוֹכוֹ הִיא, אֲבָל לֹא יוֹצְאֵי יְרֵכָה; אֶלָּא אִם כֵּן רָאֲתָה אוֹתָם בְּחַיֶיהָ.
ג אָבִיהָ אוֹמֵר: תִּקָּבֵר אֶצְלִי, וּבַעֲלָהּ אוֹמֵר: תִּקָּבֵר אֶצְלִי, תִּקָּבֵר אֵצֶל בַּעֲלָהּ. וְיֵשׁ גּוֹרְסִין תִּקָּבֵר אֵצֶל אָבִיהָ. וְאִם יֵשׁ לָהּ בָּנִים, וְאוֹמֶרֶת: אֵצֶל בָּנַי, קוֹבְרִין אוֹתָהּ אֵצֶל בָּנֶיהָ.
ד אָבִיהָ אוֹמֵר: לֹא תִּקָּבֵר אֶצְלִי, וּבַעֲלָהּ אוֹמֵר: לֹא תִּקָּבֵר אֶצְלִי, קוֹבְרִים אוֹתָהּ אֵצֶל בַּעֲלָהּ.