סימן שסח
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א בֵּית הַקְּבָרוֹת, אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ; כְּגוֹן לִפָּנוֹת שָׁם (כָּל בּוֹ) אוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת שָׁם, וְאֵין קוֹרִין וְאֵין שׁוֹנִין שָׁם (סמ"ג), וְאֵין מְחַשְּׁבִין שָׁם חֶשְׁבּוֹנוֹת. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם); וְאֵין מַרְעִין בָּהֶם בְּהֵמוֹת; וְאֵין מוֹלִיכִין בָּהֶם אַמַּת הַמַּיִם; וְלֹא יְטַיֵּל בָּהֶם לְקַפַּנְדְרִיָא (פי' לְמַעֲבָר מִצַד זֶה לְצַד זֶה); וְלֹא יְלַקֵּט מֵהֶם עֲשָׂבִים; וְאִם לִקֵּט, שֶׁצָּרִיךְ לְלָקְטָן לְצֹרֶךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת, שׂוֹרְפָן בִּמְקוֹמָן. הַגָּה: וְכֵן אֵין לִקַּח מִקַּרְקַע עוֹלָם שֶׁל קֶבֶר, אַף עַל גַּב דְּמֻתָּר בַּהֲנָאָה (כֵּן מַשְׁמָע מֵהָרֹא"שׁ וְהַמָּרְדְּכַי). וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד הַמֵּתִים, וְלָכֵן אִם צָרִיךְ אוֹתוֹ לִרְפוּאָה, שָׁרֵי (ג"ז בְּמָרְדְּכַי). וְכֵן מֻתָּר לֵהָנוֹת מֵהָעֲשָׂבִים שֶׁעַל הַקְּבָרוֹת אוֹ פֵּרוֹת אִילָנוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ הַקְּבָרוֹת, כְּגוֹן שֶׁהַמּוֹשֵׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים מַרְעֶה בְּהֵמוֹת עַל הַקְּבָרִים וְאִי אֶפְשָׁר לִמְחוֹת בְּיָדוֹ כִּי אִם בְּהוֹצָאָה מְרֻבָּה, וְאֵין יַד הַקָּהָל מַשֶּׂגֶת, מוֹכְרִים דְּבָרִים אֵלּוּ כְּדֵי לְהַצִּיל הַקְּבָרוֹת מִיַּד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁזֶּהוּ כְּבוֹד הַמֵּתִים (ת"ה סִימָן רפ"ד ומהרי"ו סִימָן נ'). וְאִם אֵין דְּבָרִים עַל הַקְּבָרוֹת לִמְכֹּר לְצֹרֶךְ הַהוֹצָאָה, אִם יַד הַקָּהָל מַשֶּׂגֶת וְשֶׁבְּיָדָם לִמְחוֹת בְּהוֹצָאָה מוּעֶטֶת, צְרִיכִין לִמְחוֹת, אִם אֵין חֲשָׁשׁ בַּדָּבָר שֶׁהַמּוֹשֵׁל יִתְגָּרֶה בָּהֶם עַל יְדֵי זֶה; אֲבָל בְּלָאו הָכֵי אֵין צְרִיכִין לִמְחוֹת (ג"ז שָׁם).
ב אִילָנוֹת שֶׁנּוֹטְעִין בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, מֻתָּר לְלַקֵּט פֵּרוֹתֵיהֶם, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם עַל הַקְּבָרוֹת עַצְמָם.
ג קֶבֶר חָדָשׁ, נִמְדָּד וְנִמְכָּר וְנֶחְלָק; וְהַיָּשָׁן, אֵינוֹ נִמְדָּד וְלֹא נִמְכָּר וְלֹא נֶחְלָק.