סימן שעג
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּהֵן מֻזְהָר שֶׁלֹּא לִטָּמְאוֹת, כָּךְ מֻזְהָרִים הַגְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים. וְדַוְקָא לְטַמְּאוֹתָן בְּיָדַיִם, אֲבָל אִם הַקְּטַנִּים מִטָּמְאִין מֵעַצְמָן, עַיֵּן בְּא"ח סִימָן שמ"ג אִי צָרִיךְ לְהַפְרִישָׁן (הָרַשְׁבָּ"א סִימָן קכ"ח ומהרי"ו, וְטוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם כָּתַב כָּאן דְּאֵין צָרִיךְ).
ב אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם, מֻזְהָר מִלִּטַּמֵּא, אֲבָל חָלָל וְכֹהֶנֶת, מֻתָּרִים לִטָּמֵא.
ג כָּל הַמֵּתִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה שֶׁכֹּהֵן מִטָּמֵא לָהֶם, מִצְוָה שֶׁיִּטָּמֵא לָהֶם; וְאִם לֹא רָצָה, מְטַמְאִים אוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה.
ד אֵלּוּ הֵם הַקְּרוֹבִים שֶׁמִּטָּמֵא לָהֶם: אִשְׁתּוֹ נְשׂוּאָה שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה; אֲבָל פְּסוּלָה, אוֹ גְּרוּשָׁה, אוֹ אֲרוּסָה, לֹא אוֹנֵן וְלֹא מִטָּמֵא לָהּ; וְכֵן הִיא, לֹא אוֹנֶנֶת וְלֹא מִטָּמְאָה לוֹ. וּמִטָּמֵא לְאִמּוֹ, אֲפִלּוּ נִתְחַלְּלָה; וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ דְּקִים לֵיהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, אוֹ שֶׁהֵם מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם וָאֵילָךְ, אֲפִלּוּ הֵם פְּסוּלִים; חוּץ מִבְּנוֹ וּבִתּוֹ מִשִּׁפְחָה אוֹ כּוּתִית; וּלְאָחִיו וְלַאֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו, אֲפִלּוּ הֵם פְּסוּלִים, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם בְּנֵי שִׁפְחָה אוֹ כּוּתִית; אֲבָל לְאָחִיו וְלַאֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, אֵינוֹ מִטָּמֵא. וְכֵן אֵינוֹ מִטָּמֵא לַאֲחוֹתוֹ אֲרוּסָה, אֲפִלּוּ הִיא אֲרוּסָה לְכֹהֵן; וְלֹא לַאֲנוּסָה וּמְפֻתָּה; אֲבָל מִטָּמֵא לַאֲחוֹתוֹ אֲרוּסָה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, וּבוֹגֶרֶת, וּמֻכַּת עֵץ; וּמִטָּמֵא לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, אֲפִלּוּ אִם כָּתַב בִּכְתֻבָּתָהּ: אִי מִיתַת בְּלֹא בָּנִים תֶּהְדַּר כְּתֻבָּתֵךְ לְבֵי נָשָׁא (פֵּרוּשׁ לְבֵית אָבִיהָ).
ה כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּטָּמֵא לָהֶם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא לְצֹרֶךְ. הַגָּה: וְלַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אֲפִלּוּ מֵת לוֹ מֵת בְּשַׁבָּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָבְרוֹ בּוֹ בַּיּוֹם, שָׁרֵי לִטָּמְאוֹת לוֹ וּלְשָׁמְרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מֻטָּל בְּבִזָּיוֹן (ת"ה סי' רפ"ג); וְנָכוֹן לְהַחְמִיר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁלֹּא לִטָּמְאוֹת רַק לְצֹרֶךְ קְבוּרָה וּלְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. (שָׁם בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת שנ"ץ).
ו אֵינוֹ מִטָּמֵא לָהֶם, אֶלָּא עַד שֶׁיִּסְתֹּם הַגּוֹלֵל. וְאִם דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ, מֻתָּר לִטָּמֵא לוֹ לְצֹרֶךְ, עַד שֶׁיִּסְתֹּם גּוֹלֵל שֵׁנִי (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א סִימָן רצ"ב).
ז אָסוּר לְכֹהֵן לְהִתְטַמֵּא לְמֵת, אֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁמִּטָּמֵא לִקְרוֹבָיו. לְפִיכָךְ כֹּהֵן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, צָרִיךְ לִזָּהֵר וּלְקָבְרוֹ בְּסוֹף בֵּית הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְלֹא יִתְטַמֵּא בְּקִבְרוֹת אֲחֵרִים כְּשֶׁיִּקְבֹּר מֵתוֹ. הַגָּה: וְדַוְקָא לְאַחַר שֶׁפָּרַשׁ מִמֵּתוֹ, אֲבָל בְּעוֹד שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּמֵתוֹ, מֻתָּר לִטָּמְאוֹת אַף לַאֲחֵרִים (טוּר).
ח כֹּהֵן שֶׁפָּרְשׁוּ אֲבוֹתָיו מִדַּרְכֵי צִבּוּר, כְּגוֹן הַמַּסוּרוֹת, אֵינוֹ מִטָּמֵא לָהֶם; וְלֹא לַהֲרוּגֵי בֵּית דִּין; וְלֹא לְמִי שֶׁמְּאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, וְלֹא לְסָפֵק, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב וְלָדָהּ בִּוְלַד חֲבֶרְתָּהּ אוֹ סָפֵק בֶּן ט' לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן ז' לָאַחֲרוֹן.
ט אֵין הַכֹּהֵן מִטָּמֵא לְאֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו, וְלֹא לְעֶצֶם מֵעַצְמוֹת אָבִיו. וְכֵן הַמְלַקֵּט עֲצָמוֹת, אֵינוֹ מִטָּמֵא לָהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׁדְרָה קַיֶּמֶת. חָסֵר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ הוּא מֻנָּח אֶצְלוֹ, אֵינוֹ מִטָּמֵא לוֹ, שֶׁאֵינוֹ מִטָּמֵא אֶלָּא לְשָׁלֵם. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁחָסֵר לְאַחַר מִיתָה, אֲבָל אִם חָסַר מִמֶּנּוּ אֵבֶר בְּחַיָּיו, וּמֵת, מִטָּמֵא לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁלֵם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ מִטָּמֵא לְהָרוּג, דְּמִקְרֵי חָסֵר (כָּל בּוֹ בְּשֵׁם ר"ש מאוירא) וְנָכוֹן לְהַחְמִיר.