סימן שעח
התוכן מוגש כאן ללימוד ואינו הוראה למעשה. השולחן ערוך פוסק לפי מנהג ספרד, הגהות הרמ"א לפי מנהג אשכנז, והקיצור נכתב לפי מנהג אשכנז. בשאלה מעשית פנו לרב.
א אָבֵל אָסוּר לֶאֱכֹל מִשֶּׁלוֹ בִּסְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה מֻתָּר, אֲפִלוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן. וּמִצְוָה עַל שְׁכֵנָיו שֶׁיַּאֲכִילוּהוּ מִשֶׁלָהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכַל מִשֶּׁלוֹ. וְיָכוֹל אֶחָד לְהַאֲכִיל אֶת חֲבֵרוֹ בִּימֵי אֶבְלוֹ, וְהוּא יַחֲזֹר גַם כֵּן וְיַאֲכִילֶנּוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַתְנוּ בִּתְחִלָה.
ב אִשָּׁה שֶׁאֵרְעָהּ אֵבֶל, אֵין לַאֲנָשִׁים לְהַבְרוֹתָהּ; אֲבָל נָשִׁים מַבְרִין אוֹתָהּ. וְאִשָּׁה נְשׂוּאָה שֶׁאֵרְעָהּ אֵבֶל, אֵינָהּ יְכוֹלָה לֶאֱכֹל סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁל בַּעֲלָהּ. וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוֹפֵר אוֹ שָׂכִיר, אִם אוֹכֵל בִּשְׂכָרוֹ וְאֵרְעוֹ אֵבֶל, לֹא יֹאכַל סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל מִי שֶׁזָּן עָנִי אוֹ יָתוֹם אוֹ לִבְנוֹ וּבִתּוֹ, בְּלֹא תְּנַאי, וְאֶרְעָם אֵבֶל, יְכוֹלִים לֶאֱכֹל סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת.
ג אִם רָצָה הָאָבֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מֻתָּר לֶאֱכֹל מִשֶּׁלוֹ אֲפִלוּ סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה. הַגָּה: וְכֵן אִם לֹא הִבְרוּהוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁנִּמְשַׁךְ עַד הַלַּיְלָה, מֻתָּר לֶאֱכֹל בַּלַּיְלָה מִשֶּׁלּוֹ, וְאֵין צָרִיךְ הַבְרָאָה (טוּר בְּשֵׁם רֹב הַפּוֹסְקִים).
ד הָיוּ נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם מִיתַת הַחֲכָמִים.
ה מִי שֶׁנִּקְבַּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ אָז; וְלִי נִרְאֶה דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ חוֹבָה טוֹב שֶׁלֹּא לְהַבְרוֹתוֹ אָז, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, וְכֵן נוֹהֲגִין.
ו אֵין מַבְרִין עַל הַקָטָן אֶלָא אִם כֵּן הוּא בֶּן שְׁלשִׁים יוֹם שְׁלֵמִים, אוֹ קִים לֵהּ בֵּהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו.
ז מַרְבִּיצִין וּמְכַבְּדִין בְּבֵית הָאָבֵל, וּמְדִיחִין קְעָרוֹת, כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת וְקִיתוֹנוֹת, וְאֵין מְבִיאִין שָׁם לֹא בְּשָׂמִים וְלֹא מֻגְמָר, אֲבָל מְבִיאִים אוֹתָם בַּבַּיִת שֶׁהַמֵּת שָׁם וְאֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם; וְאֵין אוֹמְרִים שְׁמוּעָה וְאַגָדָה בְּבֵית הָאָבֵל, אֶלָא יוֹשְׁבִין וְדוֹמְמִים.
ח כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּר הַמֵּת, מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן מְעַט בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה, כְּדֵי לִשְׁרוֹת אֲכִילָה שֶׁבְּמֵעָיו אֲבָל לֹא לִרְווֹת.
ט מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַבְרוֹת בְּבָשָׂר וְיַיִן וּמִינֵי מַטְעַמִּים עוֹשִׂים; וּמַבְרִין תְּחִלָה בְּבֵיצִים אוֹ בְּתַבְשִׁיל שֶׁל עֲדָשִׁים, זֵכֶר לַאֲבֵלוּת, וְאַחַר כָּךְ אוֹכְלִים כָּל צָרְכָּם.
י אֵין לֶאֱכֹל עִם הָאָבֵל כָּל כָּךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּתְחַלְקוּ לִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת.
יא הֵיכָא שֶׁצָּרִיךְ לִמְנוֹת שִׁבְעָה אַחַר הָרֶגֶל, וְכֵן אִם שָׁמַע שְׁמוּעָה בְּשַׁבָּת, צָרִיךְ לְהַבְרוֹתוֹ הַבְרָאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבִּימֵי אֲבֵלוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּדְחָה יוֹם רִאשׁוֹן אֵין מַבְרִין אוֹתוֹ, וְכֵן נוֹהֲגִים (בְּמָרְדְּכַי במ"ק בְּשֵׁם י"א ונ"י), וַאֲפִלּוּ הֵיכָא דְּעוֹלֶה לוֹ לְמִנְיַן ז' כְּגוֹן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים, שֶׁשֵּׁנִי עוֹלֶה.
יב אֵין מַבְרִין עַל שְׁמוּעָה רְחוֹקָה.
יג פָּרֵיס (פֵּרוּשׁ בּוֹצֵעַ לֶחֶם לְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא) מְנַחֵם גָדוֹל דִּבְּהוֹן, וּבְשַׁבָּת פָּרֵיס כְּאוֹרְחֵיהּ.